<h1>פסקי הרי"ד — קידושין</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] אמ' רב פפא הילכת' מלוה על פה גובה מן היורשין ואינה גובה מן הלקוחות, גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין, ואינה גובה מן הלקוחות דלית לה קלא, ה"ג, ועיין מה שכתבתי בגט פשוט.
<h2>דף יח.</h2>
[קידושין ס"ג ע"א] אמ' ריש לקיש והוא שנתן לה שוה פרוטה, ובשכר לא, והתניא בשכר שהרכבתיך על החמור או שהושבתיך בקרון או בספינה אינה מקודשת. פי' שהיא מלוה אצלה. בשכר שארכיבך על החמור או שאושיבך בקרון או בספינה מקודשת, ותיובתא דריש לקיש, אמ' לך ריש לקיש האי תנא ברא סבר אינה לשכירות אלא לבסוף, ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף. פי' וכל פרוטה קמיתא דעבידי הויא לה מלוה, ומאי דוחקיה דריש לקיש לאוקומה למתני' בישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ובדיהב לה, לוקמה באינה לשכירות אלא לבסוף ובדלא יהב לה, אמ' רבא מתני' קשתיה, מאי איריא דתני על מנת ניתני בשכר, ש"מ על מנת דיהב הוא. פי' אם בשכר הדבור לשלטון או מעשה הפועל קידשה הוה ליה למיתני בשכר, מאי על מנת ש"מ דבדבר אחר קידשה דיהב לה, והאי על מנת תנאה בעלמ' הוא. וליתה לדריש לקיש מדתנן בפ' איזהו נשך [ב"מ ס"ה ע"א] מרבין על השכר ואין מרבין על המכר, כיצד השכיר לו את החצר ואמ' לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך בעבור כך סלעים לשנה, ואם משל חדש בחדש בסלע בחודש מותר, מכר לו את השדה ואמ' לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי שלך באלף זוז, ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור, מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, והאי כיון דלא מטא זימניה לאו אגר נטר לי הוא מישווה הוא דשוייא הכי, והאי דאמ' ליה (מהכי) אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בעשר סלעים בשנה אוזולי הוא דקא מוזיל גביה, סיפא כיון דזביני נינהו בעי מישקל זוזי מהשתא, הילכך אגר נטר לי הוא ואסור, אמ' רבא דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא, [ויקרא כ"ה] כשכי' שנה בשנה יהיה עמך, שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא לשנה אחרת.
<h2>דף כא.</h2>
[קידושין נ' ע"א] מנא ליה לרבא הא, אילימ' מהא דתניא יקריב אותו [ויקרא א'] מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו, ת"ל לרצונו, הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ואמאי והא בליביה לא ניחא ליה, אלא משום דאמרי' דברים שבלב אינן דברים. פי' מוכחא מילתא דבליביה לא ניחא ליה, ולמה אנו (אומרים) הולכים אחר פיו שאמ' רוצה אני, שהרי בליבו אינו רוצה, אלא לאו משום דאמרי' דברים שבלב אינן דברים. ודחי ודילמ' שני התם דאנן שהדי דניחא ליה בכפרה. פי' דאע"ג דעד השתא לא היה בליבו להביא, עכשיו נתרצה בכל לב וביטל מחשבתו הראשונה, אבל התם דלא ביטל מחשבתו נלך אחר מחשבתו ולא יהיה מכר. אלא מסיפא וכן אתה אומ' בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ואמאי והא בליביה לא ניחא ליה, אלא לאו משום דאמרי' דברים שבלב אינן דברים. ודילמ' שני התם דמצוה לשמוע דברי חכמ'. אלא אמ' רב יוסף מהכא, המקדש את האשה ואמ' סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוייה, לוייה והרי היא כהנת, ענייה והרי היא עשירה, עשירה והרי היא ענייה הרי זו מקודשת, מפני שלא הטעתו, ואמאי והרי אמ' סבור הייתי אלא משום דאמרי' דברי' שבלב אינן דברים. פי' לא מקשה הכי למימרא דלא הוו קידושין כלל ותיפטר לעלמ' בלא גט, דהא לא מוכחא מילתא דכך היה סובר ולא כל הימנו לפוטרה בלא גט, אלא הכי מקשה, אמאי תנא מקודשת דמשמ' שאם בא אחר וקידשה אין קידושי השיני קידושין, ומותרת לראשון, והא ראשון אמ' סבור הייתי, ונהי דלא מהימן לעלמ' לאצרוכה גט משיני, אם הוא יפטרנה בגט לעצמו יהא נאמן, דהא שויתה אנפשיה חתיכה דאיסורא, ותהא אסורה לו, אלא משום דאמרי' דברים שבלב אינן דברים, ואפי' אם היה כדבריו קידושי השיני אינן כלום. אמ' ליה אביי ודילמ' שני התם דלחומ' לאצרוכא גיטא מיניה. פי' מאי דתנא מקודשת לאצרוכא גיטא מיניה, ולא מהימן לומר סבור הייתי, אבל למיסרה אנפשיה הכי נמי דמהימן, ודברים שבלב דברים הן, ואינה מותרת לו בלא גט משיני, אבל מיהו אם נתן לה גט הוא אינה צריכה גט משיני, דלא כל הימנו לאוסרה ולא מהימן אלא אנפשיה ולאו אאחריני. אלא אמ' אביי מהכא, ובכולן אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו אפי' הכי אינה מקודשת, ואמאי והא קאמרה בלבי היה. פי' ואע"ג דלא מוכחא מילתא תהא מהימנ' דשויתה אנפשה חתיכה דאיסורא, אלא לאו משום דאמרי' דברים שבלב אינן דברים. ודילמ' שני התם דכיון דאתני לאו כל כמיניה דעקרה ליה לתנאיה.
<h2>דף כט.</h2>
[קידושין י"ד ע"ב] מתני'. עבד עברי נקנה בכסף ובשטר, וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף, יתירה עליו אמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנין, הנרצע נקנה ברציעה, וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון. פי' עבד עברי נקנה לרבו בכסף או בשטר כדבענן למימ'. וקונה את עצמו בשנים, שיוצא בסוף שש שנים, או אם פגע בו יובל בתוך שש. ובגירעון כסף, שפודה את עצמו ומגרע לו אדוניו מפדיונו דמי שיעבוד השנים שעברו מחשבון דמי מקנתו, כדכת' [ויקרא כ"ה] והיה כסף ממכרו במספר שנים וגומ'. יתירה עליו אמה העבריה, שקונה את עצמה בכל אלה ובסימן נערות כדילפינן [ד' ע"א] מויצאה חנם. ובמיתת האדון, ואינו עובד את היורשין, אבל הנמכר בתחלתו ומת האדון בתוך שש משלימן ליורשין. אמרי' בערכין בפ' המקדיש [כ"ט ע"א] אין [עבד] עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנ' [ויקרא כ"ה] עד שנת היובל יעבוד עמך, ואין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנ' [שם כ"ט] ויצא ביובל ושב לאחוזתו, ואין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנ' [שם ל'] לא יצא ביובל, ר' שמע' בן יוחי אומ' אין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנ' [שם כ"ז] והיה השדה בצאתו ביובל קודש ליי"י כשדה החרם, ר' שמע' בן אלעזר אומ' אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.
